יום שני, 4 בנובמבר 2013

איך להנהיג את הדרך בה החברה תופסת את חולה האפילפסיה

ניסיוני רב השנים עם חולי אפילפסיה חשף אותי לנושא הסטיגמה שיש כלפיהם וכלפי האפילפסיה.
מצד אחד התווית החברתית עמה נאלצים חולי אפילפסיה רבים להתמודד, ומצד שני העובדה שבאופן אישי מעולם לא חשתי אפליה או תיוג כלשהו בשל היותי חולה במחלה (יתכן והדבר נובע מהיכרותי המעמיקה עם המחלה, היחס שלי כלפיה או העובדה שלא ראיתי בה מעולם גורם מגביל אלא מקדם)  
קונפליקט זה עורר בי לא מעט שאלות:

  • מה בא קודם התיוג או ההסתרה?
  • האם הגישה של חולי האפילפסיה כלפי מחלתם היא זו המנציחה את הגישה של החברה כלפי החולים או להיפך? 
  • האם כל חולי האפילפסיה שחשים סטיגמה באמת חוו אותה הלכה למעשה?


מחקרים רבים שבחנו ובוחנים לאורך השנים את תחושת התיוג החברתי של חולי אפילפסיה מצאו תחושות של אפליה ותסכול בתחום החברתי והתעסוקתי.
חולי האפילפסיה בחרו בכמה אפשרויות התמודדות עם האפליה:

  • הסתרת המחלה מהחברה.
  • הסתרה מבן/בת זוג.
  • הסתרה מהמעסיק.

מחקרים אחרים הראו דיווחים שונים בתכלית מצד חולי האפילפסיה באשר ליחס החברה כלפיהם. הם דיווחו על יחס שוויוני, הוגן וללא כל הגבלה הנוגעת לעצם היותם חולי אפילפסיה.

להלן 5 דרכים שיאפשרו לכם לשנות את הדימוי של האפילפסיה בעיניכם ובעיניי החברה:

  1. לחקור ולהבין ממה באמת אתם סובלים כדי שתוכלו להסביר את זה בבהירות בעת הצורך ולצחוק על זה כשצריך.
  2. לכתוב מדי בוקר רשימה של 5 תודות על כל הטוב שיש בחייכם, כי יש והרבה.
  3. להכין רשימה כמה שיותר ארוכה של הכישורים והיכולות הייחודיים לכם (טיפ: לכל אחד יש).
  4. לכתוב מדי ערב 3 הצלחות קטנות או גדולות שקצרתם היום.
  5. לנסות להעלות חיוך על פניו של אדם אחד ביום.
  6. והכי חשוב, לענות על השאלה -  איך האפילפסיה יכולה לקדם אתכם בטווח הארוך? (לקבלת השראה במענה לשאלה הביטו בתמונה)






    יום שישי, 25 באוקטובר 2013

    קצת פרופורציות...

    בספר המתכונים של ההצלחה והחיים הטובים קיימים מספר מתכונים, אך אחד החשובים שבהם היא ההתמקדות בעיקר ולא בטפל




    אדם המתמקד בטפל רואה רק חלק קטן מהתמונה, מתמקד בזניח ולא בעיקר. התוצאה:

    • משקל יתר לדברים חסרי משמעות.
    • בזבוז אנרגיות.
    • חוסר מיקוד.
    • צבירת כעסים ותסכולים.
    • עיסוק בעבר במקום בעתיד.
    • פסימיות.
    • תקיעות.
    חידה- נסו לנחש מה אלה?




    לעומת זאת, האדם המתמקד בעיקר, הרואה את התמונה הגדולה, יכול בעזרתה לבחור במה להתמקד בהתאם לסדר העדיפויות שקובע לעצמו, על פי התחומים אותם מגדיר כמרכזיים בחייו.
    תחומים כגון- 
    • התפתחות אישית
    • משפחה/ זוגיות
    • בריאות
    • קריירה
    • פיננסים
    • חברים
    • פנאי
    • השפעה חברתית

    ישנן כמה שאלות בסיסיות שיאפשרו לכם להתמקד בעיקר:
    1. במה אתם טובים / מוכשרים?
    2. איך זה יכול לקדם אתכם בטווח הארוך? (חשוב לשאול זאת בנוגע לכל תחום ואירוע)
    3. איזה הצלחות קצרתם לאורך השנה האחרונה?
    4. במה אתם יכולים לסייע לאחרים?
    5. מי יכול לסייע לכם?
    6. מיהם האנשים שבסביבתם אתם מרגישים טוב?

    פתרון חידת התמונות:












    יום שני, 21 באוקטובר 2013

    להפוך את הקושי לעוצמה


    בכל דבר רע אפשר למצוא גם טוב ולהיפך. דיאן ואן דארן, היא חולת אפילפסיה, שעברה ניתוח לכריתת המוקד האפילפטי אותו זיהו באונה הימנית במוחה וכתוצאה מכך איבדה תחושה של זמן. 
    המחירים האישיים שמשלמת על כך ביחסיה עם משפחתה רבים, אך ואן דארן, טניסאית מקצועית לשעבר, החלה לרוץ כדי להתמודד עם התקפי האפילפסיה מהם סבלה וגילתה שבזכות אבדן תחושת הזמן יכולה לרוץ שעות על גבי שעות וקילומטרים על גבי קילומטרים מבלי להרגיש.
    התוצאה כפי שמתארת אותה היא תחושת חופש, חיות, אנרגטיות.

    מזמינה אתכם לצפות בראיון עם אשה מדהימה הממלאה בהשראה. 
    ולחשוב, איך אתם יכולים לרתום את הקושי שלכם ולהפוך אותו לעוצמה?


    יום שלישי, 15 באוקטובר 2013

    תרופת הנגד לפחד

    תחילה חשוב לי לציין עובדה חשובה שפעמים רבות נשכחת,

    להצלחה אין הרבה במשותף עם מזל, צירוף מקרים או כישרון מולד.

    אך היא כן קשורה למקבץ של אמונות, הרגלים ופעולות המכוונים להשגתה, המרכיבים את המתכון להצלחה.

    היום אני רוצה להציג בפניכם את אחד מהרכיבים החשובים במתכון הוא - 

    החלפת הפחד באמונה והחשש בפעולה.

    שכן המחסום המרכזי הבולם אנשים בכלל ואפילפטיים בפרט מלחוות הצלחה משמעותית הוא חוסר הביטחון שבבסיסה עומד אלמנט הפחד.

    משתפת אתכם בסרטון מעורר השראה של, רובין שארמה, העונה על השאלה-  כיצד ניתן להתנהל כחסר פחד למרות הפחד?

    סיכום הכלים שנתן שארמה בסרטון:

    1. תרופת הנגד לפחד היא פעולה, אז תפעלו, אפילו בקטנה, העיקר לעשות.
    2. חוק 90 השניות- ב-90 השניות הראשונות מהרגע בו אתם מזהים הזדמנות שיכולה להקפיץ אתכם למעלה, עשו את הפעולה שאתם יודעים שעליכם לעשות.
    3. תרגלו את חוסר הפחד- אימון ותרגול הכרחיים להגעה לתוצאות איכותיות. לכן ככל שתתרגלו במשך זמן רב יותר, כל דבר, תוכלו גם לקצור תוצאות איכותיות יותר, והדבר נכון גם בהתמודדות אל מול הפחד.
    4. נהלו יומן פחד- מטרתו של היומן הוא תיעוד הניצחונות שלכם על פני הפחד. מדי ערב, לפני השינה כתבו 3-4 ניצחונות, קטנים כגדולים, שהצלחתם לכבוש בהתמודדותכם מול הפחד.



    יום שבת, 12 באוקטובר 2013

    האותנטיות ככוח מקדם

    מהי אותנטיות? וכיצד היא יכולה להועיל לנו לחיות חיים שלמים ובריאים יותר?



    המשמעות של אדם אותנטי בעברית, היא אדם אמיתי, מקורי, כן, נאמן וישר, משמע אדם שפיו וליבו שווים.
    מדוע זה כל כך חשוב? וכיצד זה יהפוך את האדם לבריא ומאושר?

    שתי דוגמאות הממחישות את העניין (שתיהן אמיתיות אך הזהויות שונו לשמירה על פרטיותם של האנשים):

    מצב של חוסר אותנטיות- זוג הורים לילד בן 8 חולה באפילפסיה, החליטו שלא לספר לבית הספר ולמשפחה על המחלה שהתגלתה אצל בנם.
    לאחר חודשיים מתחילת שנת הלימודים, בנם קיבל התקף טוני- קלוני במהלך השיעור. המורה וחבריו לכיתה נבהל מהמאורע המפחיד, דבר שעורר בהמשך תגובה לא אוהדת מצד המורים וחבריו לכיתה.
    ההורים, מפאת חוסר הידע והחשש שלהם עצמם מהאפילפסיה, וחוסר היכרות עם גורמים שיש בידם לסייע ולהדריך באשר לאופן ההתמודדות עם המחלה, לא דאגו להסברה ראויה עבור המורים והילדים בבית הספר של בנם.
    כתוצאה מכך הילד נודה חברתית, ירד בלימודים, נסגר רגשית והביטחון העצמי שלו נפגע קשות.

    מצב של אותנטיות- זוג הורים לילדה בת 10 שהתגלתה אצלה אפילפסיה, החליטו, מיד לאחר שהתגלתה המחלה ללמוד את הנושא לעומק יחד עם ילדתם. ולידע ולהדריך את בית הספר בנוגע לאפילפסיה ולאופן בו יש לנהוג בעת התקף. 
    עם תחילת שנת הלימודים החליטה הילדה לאחר שיחה עם הוריה להדריך וללמד את בני כיתתה באשר למחלתה ואף הכינה כמתנה מחזיק מפתחות עם ההוראות למתן עזרה ראשונה בעת התקף.



    כך ביום בו קרה שקיבלה התקף במהלך השיעור כל חברי הכיתה ידעו כיצד לנהוג ואיך לטפל בה.
    תמיכת ההורים, הלימוד וההתמודדות המשותפת של כל בני המשפחה הצליחה לרתום גם את הסביבה וחיזקו את בטחונה העצמי של הילדה.
    עבור הילדה בת ה-10 היה בהדרכה ובעזרה שזכתה מחבריה, חוויה מעצימה, של למידה, גאווה עצמית, בטחון וקבלה עצמית וחברתית.

    אדם אותנטי הוא אדם הנאמן לאמת הפנימית שלו, לדרך שלו, אדם העומד באומץ ושלמות מול עצמו ומול הסובבים.

    המחירים שאדם עלול לשלם במידה ולא יחיה חיים אותנטיים הם מחירים כבדים של- טרדה; דיכאון; רדיפה; חוסר ביטחון; בלבול בין האני האמיתי לבין האני החברתי; הידרדרות למצב של אדישות לעצמו ולסביבה; חוסר מוטיבציה; חוסר עניין; תסכול; חולי; דחייה מצד הסביבה.

    לעומת זאת כאשר מתקיימת הלימה בין מעשיו של אדם לדבריו (אותנטיות) מתקבלים רווחים כגון- חופש ושחרור פנימי; שמחה; בטחון עצמי; שליטה; מוטיבציה; נחת רוח; הנאה; תקווה; אמונה בעצמי; נחישות; יוזמה; דבקות במטרה; תחושה של קבלה עצמית; קבלה מצד החברה; בריאות פיזית ונפשית.

    אם כן, אם הרווחים כה רבים, מדוע אנו נוטים להתכחש לאמת הפנימית שלנו, מה גורם לנו לפגוע בעצמנו במזיד?


    כדי להישאר בריאים בגוף ונפש עלינו- לקלף מעלינו את השריון, ללמוד להקשיב לצו ליבנו וללכת באומץ אחריו.



    יום רביעי, 9 באוקטובר 2013

    הכל בראש...


    האם אנו חייבים להתייחס ללחץ בחיינו כאל אויב הציבור המוביל לפגיע באיכות החיים ולבעיות בריאותיות, החל משפעת וכלה במחלות כרוניות כגון אפילפסיה, סרטן, לב?


    מחקרים חדשים שבדקו את נושא הלחץ לאורך שנים, בדקו כחלק מהמחקר את האמונה הנוגעת ללחץ או במילים אחרות- האם הם מאמינים שלחץ פוגע בבריאותכם?

    נמצא שהלחץ פוגע קשות רק במי שמאמין שהוא רע. ואילו אנשים שחוו לחץ רב ויחד עם זאת מאמינים שלחץ לא פוגע בבריאותם חוו שיפור בחייהם.

    תאמינו או לא, הכל בראש. 

    מזמינה אתכם לראות את ההרצאה המרתקת של קלי מקגוניגל (Kelly McGonigal) באתר TED המציגה את המציאות בדרך חדשה ומרתקת - איך להפוך את הלחץ לידיד

    יום שישי, 27 בספטמבר 2013

    בין חשיבה חיובית לאפילפסיה

    כבר למעלה מ- 2000 שנה ידוע הדבר שחולי אפילפסיה מאוד רגישים. לאדם החולה באפילפסיה קיימת נטייה להפרעות במצב רוח יותר מאדם שאינו חולה באפילפסיה (אפילפסיה ומצבי רוח, מאמר של האגודה האמריקאית לאפילפסיה).
    מדוע זה קורה?
    ההתקפים מתרחשים לרוב באזור מסוים במוח האחראי על רגשות ועבור אנשים רבים בעיות במצב רוח הן חלק מהאפילפסיה. בנוסף לכך, הטיפול התרופתי לעיתים אף מחמיר את המצב. 

    איך הדבר בא לידי ביטוי? נטייה למצבי רוח קיצוניים:
    • דיכאון 
    • חרדה
    • התקפי זעם
    נוספים לכך הקשיים האובייקטיביים בהם ניתקל חולה האפילפסיה:
    • חוסר היכולת לצפות את בואם של התקפים מראש.
    • בעיות זיכרון וקושי בקליטת מידע חדש שלעיתים נובע הן מהתקפים והן מהתרופות.
    • תלות בסובבים- מגורים, נהיגה, פרנסה.
    • תלות בטיפול רפואי- תרופתי.
    • הגבלה במציאת עבודה.
    • קושי בכניסה להריון.
    • תגובת הסביבה למחלה.
    • מידת ההשלמה עם המחלה מצד חולה עצמו. 
    התוצאה: תחושת אשם ואחריות מוגזמות

    תחושה זו מובילה להתמקדות יתר בבעיה אותה מזהה חולה האפילפסיה המובילה ל:
    • מחסור בגמישות מחשבתית.
    • קושי באימוץ נקודות מבט חדשות ושונות.
    • קושי בראיית התמונה הגדולה.
    • מחסור ביצירתיות.


    אז מה אפשר לעשות?

    ללמוד, לתרגל ולהתאמן על גישה אחרת. כי הכל מתחיל ונגמר בראש, תרתי משמע.

    • להקטין סיכונים ידועים מראש- להקפיד על שינה, הימנעות משתיית אלכוהול, נטילת סמים (עדיף גם ללא סיגריות) לאכול בריא ומאוזן, להוסיף לתפריט אימוני כושר (לאן את רצה?) ותרגילי נשימה
    • להציב יעד- בלי להגדיר יעד בצורה ברורה, לא תדעו לאן אתם הולכים וכשתגיעו לשם לא תדעו שהגעתם. זה מזכיר לי סיפור זן- הסוס דוהר מהר, ונראה שהאיש הרוכב על הסוס ממהר למקום חשוב. אדם נוסף, העומד לצידי הדרך קורא, "לאן פניך מועדות?", הראשון עונה, "אינני יודע! שאל את הסוס!". אל תתנו לסיפור זה להיות הסיפור שלכם, פעלו להגדיר בצורה ברורה את היעד שלכם.
    • לבקש עזרה- ביהדות אומרים "עשה לך רב...", משמע, לבקש עזרה מאדם שצעד בדרך בה אתם רוצים לצעוד, טעה, שגה, עלה, הצליח, ושעושה את מה שאתם רוצים לעשות כבר שנים והיום הוא כאן כדי להעביר את זה הלאה. בסוגיה זו דן אחד המאמנים החשובים היום, טוני רובינס, שעונה לשאלה- למה צריך מאמן/ מדריך?
    • לתרגל חשיבה חיובית- כבר ציינתי בפוסט קודם (איך אימון אישי יכול להועיל בהתמודדות עם אפילפסיה?) כי בכל דבר רע יש דבר טוב, התפקיד שלכם הוא ללמוד את הכלים שיאפשרו לכם להתמקד בטוב.
    זכרו: